למה אנו מוכנסים את מחממי האמבטיה שלנו לבדיקות קשות של לחות גבוהה? בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם נורות אינפרא-אדום חזקות שמפיקות חום רב, והחדר עצמו דומה לסאונה ענקית. בגלל הערפל הסמיך, הטיפות שנופלות מהתקרה, והמים שנופלים מהמקלחת, זו סביבה קשה מאוד עבור כל מכשיר אלקטרוני. על המכשיר יהיה סימון “IP65”. זה נהדר – זה אומר שהמכשיר יכול לעמוד בפני אבק וטיפות מים. אבל סימון זה הוא רק תמונה של המצב ביום הראשון. הוא לא אומר לנו מה יקרה לאחר שנתיים של שימוש מתמיד במכשיר. הבעיה עם הלחות היא שהיא ערמומית. אדי המים הם קטנים מאוד – קטנים יותר מטיפת מים. עם הזמן, אדי המים מצליחים לחדור דרך האטמים שנראו אטומים לחלוטין כשהמכשיר יצא מהמפעל. כשהלחות פוגעת בצינורות הקוורץ החמים או בקצוות החשמליים, נוצרות בעיות – קורוזיה, ובסופו של דבר המכשיר לא עובד יותר. לכן, אנו לא פשוט מרססים את המכשיר במים וסיימנו. זה פשוט מדי. במקום זאת, אנו מוכנסים את המכשירים לבדיקות של לחות גבוהה ושינויי טמפרטורה קיצוניים, במשך מאות שעות. אנו גורמים לחומרים שמרכיבים את המכשיר להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב. זו בדיקה של העמידות של האטמים ושל החומרים שמרכיבים את המכשיר. אנו מחפשים את נקודת השבירה – האם הגומי נקמר? האם הוא נהיה שביר? האם ההתנגדות החשמלית יורדת? אם כן, המכשיר כשל. זהו. אבל יש עוד בעיה. אי אפשר פשוט לסגור את המכשיר בתוך מעטפת פלסטיק כדי למנוע את חדירת המים. אם נעשה את המעטפת עמידה מדי, החום הפנימי לא יוכל לצאת, וזה עלול לגרום לנזק לחוטי החשמל. זו איזון עדין מאוד. עלינו למנוע את חדירת המים, אך בו זמנית לאפשר למכשיר לפעול. אנו משקיעים הרבה זמן בהתאמת חומרי המעטפת כך שהם יוכלו לעמוד בתנאים האלה מבלי להינזק. זו עבודה קשה, אבל זו הדרך היחידה לוודא שהמכשיר לא ייראה טוב רק במעבדה, אלא שהוא יוכל לעמוד בתנאי השימוש היומיומי במשך שנים רבות.