למה אנו מעבירים את המנורות שלנו דרך “חדר האדיים”
בואו נהיה כנים: חדרי אמבטיה הם סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, נוזלים שעלולים להגיע לשם בטעות, ושינויי טמפרטורות קיצוניים – מטמפרטורות נמוכות בבוקר ועד לטמפרטורות גבוהות מאוד בזמן האמבטיה. עבור מנורה רגילה, זה יכול לגרום לקצר חשמלי או לכישלון של המנורה. אנו לא סתם “מקווים” שהמנורות שלנו עמידות למים. אנו עושים כל מאמץ אפשרי כדי לבדוק את העמידות שלהן. המאבק נגד הלחות הבעיה עם אדי המים היא שהם ערמומיים – הם מוצאים את הסדקים הקטנים ביותר במבנה המנורה, סדקים שאי אפשר אפילו לראות. כשהלחות מגיעה לנקודות החשמליות, הדברים יכולים להסתבך במהירות. יכולה להיווצר חלודה, תהליכי חמצון, או כישלון חשמלי מוחלט. כדי למנוע זאת, אנו מכניסים את המנורות לחדרים עם לחות גבוהה מאוד – 95% לחות, בטמפרטורות של עד 60°C, במשך מאות שעות. זה בעצם סוג של “סאונה של גיהנום”. דבר זה גורם לחומרים שמרכיבים את המנורה להתרחב ולהתכווץ שוב ושוב, מה שיוצר לחץ עצום על החוסמים שמונעים את חדירת המים. אם יש נקודה חלשה, היא תתגלה כאן. בדיקת הנקודות החלשות אנו משקיעים הרבה זמן בבדיקת המקומות בהם החוטים נמצאים ליד צינור הקוורץ. בדרך כלל, שם מתחילות הבעיות. אם החוסמים אינם מושלמים, יכולה להיווצר בעיה שנקראת “זרימת לחות”. בעצם, שכבה דקה של לחות מאפשרת לחשמל לזרום במקומות שאסור לו. על ידי יצירת סביבה של אדים כמו בחדר אמבטיה, אנו יכולים לגלות נקודות חלשות לפני שהמנורה מגיעה לביתכם. אנו גם בודקים אם יש חלודה ומוודאים שההספק החום של המנורה נשאר גבוה. הקונספט של עמידות למים יש כמובן חיסרון – עמידות אמיתית למים דורשת שימוש בחומרים עבים יותר, מה שגורם למנורה להיות גדולה יותר. זה אומר שהמנורה לא תהיה דקה כמו מזגן רגיל. אבל זו ההבדל בין מנורה שתחזיק מעמד שנים רבות, לבין מנורה שתקרוס מיד כשתפעילו את המים החמים. אנו נספק לכם את כל הנתונים הדרושים, כך שתוכלו לבחור את המנורה המתאימה ביותר לתנאי האמבטיה שלכם.