למה אנחנו חושפים את מחממי האמבטיה שלנו לתנאים קיצוניים
בואו נהיה כנים: אמבטיות הן סיוט עבור מכשירים אלקטרוניים. יש שם אדים רבים, שינויים חדים בטמפרטורה, ואדי מים שנמצאים באוויר. זו סיטואציה מושלמת לגרימת קצר במעגל החשמלי.
אם החוסם של צינור הקוורץ נשבר, או אם נקודת המגע מתחילה להחליד, הנורה כבה. זהו. אנחנו לא רוצים לנחש כמה זמן הנורה תחזיק מעמד בבית שלכם, לכן אנחנו מנסים לבדוק אותן קודם במעבדה.
המאבק נגד הלחות
רוב הנורות האלה משתמשות בקוורץ בעל גלים קצרים. קוורץ הוא חומר מצוין לייצור חום, אך הנקודה בה הזכוכית נפגשת עם החלקים המתכתיים היא החולשה שלו.
הלחות אוהבת לחדור דרך אותם חוסמים. כשקצת מים נוגעים בחוט הטונגסטן, הנורה כבה מיד כשמדליקים אותה. זה מעצבן מאוד.
כדי למנוע זאת, אנחנו שם את הנורות בחדרים עם לחות גבוהה. אנחנו מעלים את הטמפרטורה ואת הלחות למשך מאות שעות. אנחנו מחפשים כל חוסם שעלול להישבר, או כל אלקטרודה שעלולה להתחיל להתקלקל. אם הנורה עלולה להישבר, אנחנו רוצים שזה יקרה תחת השגחתנו, ולא שלכם.
העומס של החום
חשבו על זה: נורה שעוברת מטמפרטורת החדר ל-600 מעלות צלזיוס תוך כמה שניות. זה עומס עצום על החומרים ממהם היא עשויה.
כשמוסיפים לכך את הלחות באמבטיה, החיבורים הפנימיים עלולים להתחמצן הרבה יותר מהר. אם החוטים אינם עמידים מספיק, הנורה עלולה להידלק ולכבות שוב ושוב. המבחנים שלנו מדמים שנים של שימוש בנורה, תוך כמה שבועות בלבד.
מציאת הנקודה האידאלית
העניין הוא שאף חוסם אינו מושלם לנצח.
אפשר היה להשקיע הרבה כסף בחוסמים מעולים, אך אז הנורה הייתה יקרה מדי עבור כל אחד. זו בעיה של איזון. אנחנו מוודאים שהחוסמים חזקים מספיק כדי שהנורה תחזיק מעמד לאורך זמן, אך לא יותר מדי, כדי שהמחיר לא יהיה גבוה מדי.
אתם מקבלים נורה שיכולה לעמוד בתנאי הלחות – רק ודאו שהמתקן שלכם מאפשר יציאה של אדי המים החוצה.